מה זאת שליטה משותפת? איך מתייחסים לאחזקה בשליטה משותפת? ומה הקשר בין שליטה משותפת להכנסות שנעלמו בתוצאות ברן ברבעון המקביל? 
ברבעון הראשון של 2012  ההכנסות של חברת ההנדסה ברן, הסתכמו ב=358 מיליון שקל, אבל עכשיו, עם פרסום תוצאות רבעון ראשון של 2013 , מדווחת החברה על הכנסות ברבעון המקביל אשתקד (ראשון של 2012) בסך של 189 מיליון שקל – לאן נעלמו כמעט 170 מיליון שקל? התשובה בביאורים לדוחות. אבל, רגע לפני הסיפור המעניין הזה, נחזור לנושא שכבר עלה כאן,  החוב הגדול של הלקוחה – בטר פלייס,  ונעדכן את ההתפתחות בעלילה: בטר פלייס קרסה והתוצאות הכספיות של ברן שפורסמו השבוע הושפעו כמובן מהקריסה הזו. ברן מחקה את יתרת החוב של בטר פלייס בסך של כ=35.5 מיליון שקל (בהמשך למחיקה בשנה שעברה בסך של כ=16 מיליון שקל) ודיווחה ברבעון הראשון על הפסד בשורה התחתונה של 34 מיליון שקל.
המחיקה הזו, האמת, לא היתה דרמטית ומרגשת  במיוחד – השוק כבר עיכל את הבאות, הוא מעין הפריש בעצמו את החוב המתגלגל הזה של בטר פלייס, ולכן התגובה השלילית למחיקה היתה מתונה.
ונחזור לסיפור המרכזי – לאן נעלמו ההכנסות? והתשובה נמצאת בביאור מס 3  לדוחות הכספיים. עניין חשבונאי לכאורה טכני, אבל עם משמעויות כבדות משקל על הצגת הדוחות הכספיים, בכלל (ולא רק ביחס לסעיף ההכנסות). בביאור הזה מציינת החברה את התקנים החשבונאיים שיישומם השפיע על הדוחות הכספיים ומדגישה את תקן חשבונאות מס 11 ( 11 IFRS ). תקן זה, שמטפל בהסדרים משותפים, לצד תקן חשבונאות מס 10 ( 10 IFRS ) שמגדיר את המונח שליטה ודרכי הטיפול החשבונאי תחת שליטה, שינו את התפיסה החשבונאית הקודמת בדבר שליטה משותפת. בעבר שליטה משותפת, היתה עדיין סוג של שליטה והטיפול החשבונאי בהתאמה היה האחדה מלאה של תוצאות המוחזקת הנשלטת ( או המוחזקת הנשלטת בשליטה משותפת) בתוצאות החברה המחזיקה (השולטת). אבל, מעכשיו, שליטה משותפת היא לא באמת שליטה – או שיש שליטה מוחלטת או שאין; אם יש כמה שולטים, אז המשמעות היא שאין שליטה! אין גוף אחד שיכול באופן מוחלט לקבוע מה עושים עם המזומנים של החברה, איך ולמי מוכרים, מה עושים עם הרווחים וכו'. במילים אחרות, אין גוף ששולט באופן בלעדי וברור על הסעיפים החשבונאיים, ובאין שליטה ברורה, אין האחדה של התוצאות הכספיות של המוחזקת בתוך המחזיקה.

ככלל, השפה החשבונאית מגדירה במצב של שליטה, גישה חשבונאית מעט בעייתית – האחדה מלאה של הסעיפים החשבונאיים של החברה המוחזקת. לחברה השולטת, בעיני החשבונאות, יש את היכולת והכוח  לנווט ולנהל את החברה הנשלטת באופן מובהק, כך למשל – יש לה את היכולת לקבוע למה ישמשו המזומנים של הנשלטת, ואם כך, אז האחדה הדוחות של הנשלטת בתוך הדוחות של השולטת, היא אכן הגיונית. אלא שבפועל, זה לא ממש מדויק. המזומנים של הבת  הם מזומנים של חברה נפרדת, עצמאית, עם הנהלה משל עצמה, עם דירקטוריון משל עצמה, עם מטרות וייעוד למזומנים האלו, ולא בהכרח שלחברה המחזיקה יש אפשרות לעשות במזומנים אלו ככל העולה על רוחה. מעבר לכך, שליטה משמעה איחוד מלא (איחוד של 100% מסעיפי הדוחות של החברה המוחזקת בתוך החברה המחזיקה), גם במקרים בהם לחברה המחזיקה יש מתחת ל=100%. הרי שליטה, יכולה להתקיים, ב=70%, 60%, ובמקרים מסוימים גם אם אין את רוב המניות של המוחזקת. מה קורה אז? טיפול חשבונאי די מוזר ומנותק – 100%  מהסעיפים של המוחזקת מתווספים לסעיפים של המחזיקה, כך למשל – המזומנים של הנשלטת עוברים באופן מלא במסגרת האיחוד לדוח של המחזיקה, רק שבפועל, זה רחוק מלבטא את מצב המזומנים של המחזיקה. גם אם המחזיקה תוכל (וזה תיאורטי) לגרום לכך שיימשכו כל המזומנים של המוחזקת כדיבידנד, היא לא תקבל את מה שרשום בדוח המאוחד, כי היא איחדה 100% ממזומני הבת, ובפועל היא עשויה להחזיק בשיעור נמוך יותר.

השליטה המשותפת נשענת כאמור גם כן על הטיפול החשבונאי של שליטה, אבל שם ההתייחסות היתה אחרת. עד עכשיו, החשבונאות התייחסה למצב שבו יכולים לשלוט יותר מגוף אחד בחברה/ שותפות/ עסקה. לצורך המחשה, נניח שיש חברה שמוחזקת בשיעור של 50% על ידי שתי חברות. החברות המחזיקות, בעצם שולטות יחדיו בחברה המוחזקת, יש כאן מה שנקרא – שליטה משותפת (תיאורטית זה יכול להתחלק על פני יותר משתי חברות) והטיפול החשבונאי שהיה עד עכשיו דרש לאחד באופן יחסי את תוצאות המוחזקת בתוך המחזיקות. כלומר, בדוגמה שלנו – כל אחת מהמחזיקות היתה צריכה לאחד את חלקה היחסי – 50% מהחברה המוחזקת לדוחות שלה.

עכשיו (החל מדוחות רבעון ראשון 2013) החשבונאות כאמור כבר לא מאמינה במושג הזה – שליטה משותפת, או שיש שליטה או שאין, ואם מדובר על שליטה משותפת, אזי המחזיקה אינה באמת שולטת ולכן היא צריכה להתייחס לחברה המוחזקת  כחברה שיש לה בה השפעה מהותית (אך לא שליטה) ובהתאם הטיפול החשבונאי יהיה גישת השווי המאזני (גישת האקוויטי). בגישה זו, החברה המוחזקת מתבטאת בדוחות החברה המחזיקה בשורה אחת במאזן – השקעה בחברות מוחזקות, ובשורה אחת בדוח רווח והפסד – רווח/ הפסד מחברות מוחזקות.
המעבר הזה בין התפיסות ובמקביל הטיפול החשבונאי השונה, יצר דיאטה משמעותית למאזנים של ברות שהחזיקו בעבר חברות בשליטה משותפת. פתאום לא צריך לאחד באופן יחסי את ההכנסות וההוצאות, ובמקביל גם המאזן עובר התכווצות משמעותית. אין לכך, השפעה על השורות התחתונות – הרווח הוא אותו רווח, ההון הוא אותו הון. אבל יש לזה השלכה על הרווח התפעולי והרווחיות התפעולית על המינוף של הפירמה ועל סעיפים חשבונאיים ויחסים פיננסים נוספים.     
ועכשיו ניתן לענות על השאלה בפתיח – לאן נעלמו ההכנסות של ברן ברבעון המקביל ב=2012 – בזמן אמת הדיווח היה – 358 מיליון שקל, ועכשיו במספרי ההשוואה – 189 מיליון שקל. ובכן, יישום שיטת השווי המאזני על החברות/ שותפויות בשליטה משותפת, גרם לירידה דרמטית בהכנסות הרבעון השלישי, אבל בד בבד, הציגה החברה מחדש את תוצאות נתוני ההשוואה של הרבעון המקביל, כפי שהתקן החשבונאי מבקש, ובצדק – כדי ליצור בסיס השוואה זהה. וכך בעצם נדרשה החברה להפחית את האיחוד היחסי שהיה בתקופה המקבילה אשתקד, וכך ירדו ההכנסות ברבעון ראשון של 2012 בכמעט 170 מיליון שקל. לשורה התחתונה כאמור, זה לא משנה.