ענקית הטלפוניה המקומית, בזק, כמעט תמיד הרוויחה וייצרה מזומנים – עוד כשהיתה רשות טלפונים בתוך משרד הדואר וגם כשהפכה לחברה ממשלתית בשנת 1984. הרווחים אמנם עלו כשהפכה לחברה נסחרת בבורסה בסוף שנות ה-80', ועדיין ההוצאות הכבדות וחוסר היעילות צימקו את הרווחים הפוטנציאלים. בזק היתה אז חברה גדולה, מכובדת, אבל לא מאלו שסיפקו את התשואה העודפת למשקיעים. עד שנת 2005 היא לא הדביקה את תשואת מדדי המניות המובילים כשבממוצע היא רושמת תשואה ריאלית שנתית אפסית, בעוד שמדד המניות מצליח בתקופה זו לייצר תשואה ריאלית שנתית של 8%.
הביצועים העסקיים הפושרים גרמו גם לכישלון תהליך ההפרטה. המדינה ניסתה באמצע שנות ה-90' מספר פעמים למכור את גרעין השליטה שלה – אבל לא היו קונים. כישלונות אלו הביאו את המדינה להחלטה למכור נתחים מאחזקתה בבורסה, ובהדרגה היא ירדה באחוז החזקתה בחברה, אם כי עדיין גרעין השליטה היה בידיה.
לקראת סוף שנות ה-90' הגיע גד זאבי לאחזקה של 20% בבזק, דרך רכישות בבורסה, ונראה היה שהוא יתמודד על גרעין השליטה. אלא שכעבור זמן קצר, בשנת 2001, חברת ההשקעות שלו נקלעה למשבר ועברה לידי כונס נכסים. הכונס מכר במספר מנות, ובמשך מספר שנים, את החבילה הגדולה בבזק בעיקר לגופי השקעה מוסדיים.
ואז הגיע המפנה – מכירת גרעין השליטה בשנת 2005 לקבוצת המשקיעים - קרן איפקס, חיים סבן ומורי ארקין. מחברה רדומה לפני העברת השליטה, הפכה בזק לחברה דינמית; רווחים פושרים שהיו לפני ההפרטה התחלפו ברווחי שיא שנשברים מדי שנה בשנה; תשואות אפסיות שסיפקה מניית בזק לפני העברת השליטה, התחלפו לתשואות פנומנאליות - מניית בזק הפכה בשנים האחרונות לאחת מיצרניות הערך הגדולות ביותר.
השליטה עוברת לאיפקס-סבן-ארקין
באמצע 2005 פרסמה המדינה מכרז למכירת השליטה בבזק. קבוצת משקיעים הכוללת את קרן אייפקס, חיים סבן ומורי ארקין זכתה במכרז ורכשה באוקטובר אותה השנה 30.4% מהון מניותיה של בזק ואופציה ל‑ 10.6% מניות נוספות. התמורה הסתכמה ב-4.2 מיליארד שקל.
שלוש שנים לאחר מכן באמצע 2008 מימשה הקבוצה את האופציה ורכשה 10.6% בתמורה ל-1.1 מיליארד שקל, כך שההשקעה הכוללת הסתכמה ב-5.3 מיליארד שקל.
באוקטובר 2009 מימשה הקבוצה את ההשקעה בבזק ברווח עצום – היא מכרה 30.4% ממניות בזק בתמורה ל-6.5 מיליארד שקל כשחודשיים קודם לכן היא מימשה 10.6% ממניות בזק בתמורה ל-1.9 מיליארד שקל. התמורה הכוללת – 8.4 מיליארד שקל לא כוללת דיבידנדים. אולם מרגע שהקבוצה – אייפקס-סבן-ארקין נכנסה לשלוט בבזק, חברת התקשורת המנומנמת עברה מספר סבבים של פיטורים והתייעלות ושיפרה משמעותית את רווחיה ואת ייצור המזומנים מפעילות שוטפת. התזרימים האלו הגיעו בסופו של דבר לבעלי המניות – חלוקת הדיבידנדים מאז שנרכשה השליטה הסתכמה ב-8.2 מיליארד שקל, מתוכם 2.6 מיליארד שקל זרמו לכיסי בעלי השליטה.
חשבון הרווח והפסד של קבוצת השליטה מההשקעה בבזק מסתכם ב-5.7 מיליארד שקל (סה"כ תמורה כולל דיבידנדים של 11 מיליארד שקל והשקעה מנגד של 5.3 מיליארד שקל). הרווח הזה נמשך על פני ארבע שנים והוא מבטא תשואה של 108%. התשואה האפקטיבית מרשימה אפילו יותר. ראשית המח"מ של ההשקעה הזו הוא לא ארבע שנים – הקבוצה לא השקיעה את כל הכסף באוקטובר 2005 ולא קיבלה את כל התרומה באוקטובר 2009. בפועל ההשקעה נעשתה כאמור בשני שלבים (אופציה ב-2008) והתרומה היתה בחלקה שוטפת (דרך הדיבידנדים), למרות שרוב התרומה היתה בסוף הדרך, במימוש הגדול.
מעבר לכך, ההשקעה מומנה על ידי הלוואות בנקאיות בתנאים נוחים בהיקף מוערך של לפחות 60% ולכן כשמחשבים את התשואה להון המושקע מגלים שהיא מעל ל-200% ובפרק זמן (משך חיים ממוצע של ההשקעה / מח"מ) של כ-3 שנים.
מאיצים דיבידנדים
חלוקת דיבידנדים היא הדרך של החברה לשתף את בעלי המניות ברווחי החברה. חלוקת דיבידנדים אגרסיבית היא במקרים רבים הדרך של בעלי השליטה להפחית את המינוף שלהם – את ההלוואות שנלקחו לצורך רכישת החברה. את הדיבידנדים מחלקים מהרווחים הנצברים (יתרת הרווחים /העודפים), אך אם לחברה אין יתרת עודפים (קיימת יתרת הפסדים צבורים) היא בכל זאת יכולה לחלק את הרווחים של השנתיים האחרונות.
בזק מאז רכישת השליטה על ידי קבוצת אייפקס-סבן-ארקין חילקה החברה את כל רווחיה השוטפים ומעבר לכך – היא רוקנה את יתרת עודפיה (שכללה גם רווחים מתקופות קודמות) והשתמשה בהפחתות הון – מעין החזרת הון לבעלים שזה סוג מסוים של דיבידנד. הנה החלוקות של בזק תחת השליטה של קבוצת אייפקס-סבן-ארקין:
בסה"כ חלוקה מצטברת של כ-8.2 מיליארד שקל וזה בשעה שהרווחים בתקופה זו במצטבר (2006 עד 2009) הסתכמו בכ-7.4 מיליארד שקל. בזק, תחת הקבוצה הזו מתחה את הדיבידנדים מעבר לרף של הרווחים השוטפים. מהטבלה למטה עולה שהיא יכלה תיאורטית לחלק יותר – ייצור המזומנים היה גבוה יותר – המזומנים מפעילות שוטפת בארבע השנים האלו הסתכם ב-14.2 מיליארד שקל, ואם מתייחסים למזומנים ששימשו לפעילות ההשקעה (שרובן רכישות של ציוד ורכוש קבוע לצורך בניית התשתית של הקבוצה) מקבלים שלכאורה המזומנים נטו שנבעו בתקופה זו – 11.1 מיליארד שקל, היו מאפשרים אפילו חלוקות אגרסיביות יותר. כפי שנראה בהמשך, את זה יעשה בעל הבית הבא – שאול אלוביץ.
שנה לאחר הרכישה (אוקטובר 2006) מסרה בזק על כוונתה לחלק עוד 400 מיליון שקל לבעלי מניותיה כשבמקביל היא ציינה שיתרת עודפיה מסתכמת ב-467 מיליון שקל. על פניו, אין בעיה לחלק סכום זה (כאמור סכום החלוקה מוגבל ביתרת העודפים ואם זו שלילית, החלוקה מוגבלת לעודפים בשנתיים האחרונות).
ההחלטה על חלוקת הדיבידנד התקבלה בחודש ספטמבר, ונכון למועד זה הדו"חות האחרונים של בזק היו הדו"חות לרבעון השני של 2006. מכאן שהרווח הרלבנטי לחלוקה הוא הרווח בשנתיים שהסתיימו ביוני 2006 - מהרבעון השלישי של 2004 ועד לרבעון השני של 2006. יתרת העודפים לסוף יוני 2004 עומדת על הפסד מצטבר של 851 מיליון שקל. הגירעון בעודפים נכון לסוף הרבעון השני של 2006 הוא 802 מיליון שקל. בדרך הייתה הצגה מחדש שנעשתה באוגוסט 2006, שהקטינה את יתרת הפתיחה של העודפים ביוני 2004 בסך של 144 מיליון שקל, כך שהגירעון הנכון ביתרת העודפים עומד על 995 מיליון שקל.
מגירעון של 995 מיליון שקל ועד לגירעון של 802 מיליון שקל גדלו עודפי החברה ב- 193 מיליון שקל. זה בעצם הרווח שנותר לה לחלוקה (אחרי חלוקה קודמת מהעודפים בסך של 1.2 מיליארד שקל). דרך אחרת לחשב את העודפים שנותרו לחלוקה – הרווח בתקופה הזו הסתכם ב-1.393 מיליארד שקל, בזק חילקה 1.2 מיליארד ונותרו 193 מיליון שקל לחלוקה. בפועל כאמור החלוקה היא 400 מיליון שקל, והסתירה לכאורה נפתרת כאשר מבינים את חלוקת הדיבידנד הראשונה, מאפריל 2006 בהיקף של 1.2 מיליארד שקל.
החלוקה הזאת היא מתוך הרווחים של השנתיים האחרונות, שכן יתרת העודפים של בזק היתה שלילית. השנתיים הקודמות לחלוקה הן 2004 ו-2005, ולא ממחצית 2004 ועד מחצית 2006. בזק אימצה פרשנות נוחה לה שלקביעת העודפים שנצברו בתקופה לצורך חלוקת הדיבידנד, אין לקחת בפשטות את הגידול שהיה ביתרת העודפים מתחילת התקופה ועד סיומה (אותם 193 מיליון שקל). אלא יש להתייחס גם למקור הדיבידנדים בחלוקות קודמות. מקור הדיבידנד הראשון הוא גם המחצית האשונה של 2004, בה הרוויחה החברה 274 מיליון שקל ולכן צריך להוריד את הדיבידנד שמקורו בתקופה הקודמת (מחצית ראשונה של 2004) מחישוב העודפים לחלוקה.
וכך התקבל שהדיבידנד הראשון הרלבנטי להקטנת העודפים לצורך חישוב דיבידנד שני אינו 1.2 מיליארד שקל, אלא 926 מיליון שקל (1,200 מיליון פחות 274 מיליון שקל רווח במחצית ראשונה של 2004). העודפים שנצברו בתקופה הם הרווחים - 1,393 מיליון שקל, פחות הדיבידנד שחולק מהם בלבד - 926 מיליון שקל וזה משאיר יתרת עודפים לחלוקה של 467 מיליון שקל, וכך נפתרת התעלומה החשבונאית הזו.
מפחיתים את ההון
אחרי החלוקה של אוקטובר 2006 נגמרו כמעט העודפים של השנתיים האחרונות, ומכאן ואילך בזק יכלה לחלק רק את הרווחים השוטפים שלה. אבל אז הפעילו בבזק את הטכניקה של הפחתת ההון.
מאחר ולא היו עודפים לא חילקו כספים מהעודפים אלא חילקו אותם מסעיף ההון – העבירו מזומנים לבעלי המניות ובמקביל הקטינו את הון המניות של החברה; פעולה הפוכה להנפקת מניות. הפעולה הזו לא טריוויאלית – חוק החברות אמנם מאפשר חלוקת דיבידנדים מתוך הרווחים או כאמור מרווחי השנתיים האחרונות (באם יתרת העודפים שלילית). עם זאת, יש אפשרות לחלק מעבר ליתרת העודפים במסגרת הפחתת הון, אבל רק באישור של בית המשפט אחרי שניתן לנושים של החברה זכות לערער על הפחתת ההון, ואחרי שבית המשפט השתכנע שלא צפויה פגיעה בתפקודה השוטף של החברה. בפועל, בית המשפט מקבל את הבקשות להפחתות הון ונסמך על הערכות של כלכלנים / מעריכי שווי מטעם החברה שמסבירות כי לחברה ה יש יכולת לעמוד בחובותיה וכי נושיה לא יפגעו.
בזק ביצעה בשנים האחרונות שתי הפחתות הון, אחת לפני כשנתיים (ראו פרק 10) ואחת בתחילת שנת 2007, בעידן של הבעלים הקודמים. אז היא הפחיתה את הונה בסך של 1.8 מיליארד שקל, כל הסכום הזה עבר כדיבידנד לבעלי מניותיה בפברואר 2007 .
חלוקה כזו, שהיא מעבר לרווחים השוטפים, מתבטאת בירידה משמעותית בהון העצמי של החברה, והישענות גבוהה יותר על ההון הזר (לרבות הלוואות לבנקים ואגרות חוב שהונפקו לציבור), משמע – המינוף של הפירמה גדל.
בשנת 2007, השנה שבה הופחת ההון, היתה ירידה דרמטית בהון העצמי – כ-1 מיליארד שקל, אם כי, בד בבד גם המאזן (סך הנכסים, סך ההתחייבות) התכווץ, כך שאמנם המינוף גדל, אבל בשיעור יחסית מתון – ההון היווה בסוף 2007 27.5% מסך הנכסים לעומת 29.6% בסוף שנת 2006. לא הרעה דרמטית מאוד.
מפחיתים את הפחת
בזק היתה מהראשונות לאמץ במסגרת אימוץ מוקדם את התקינה הבינלאומית החדשה (IFRS), בין היתר, היא אימצה את "מודל ההערכה מחדש" על הרכוש הקבוע (תשתיות, רשתות תקשורת וכו').
על פי מודל הערכה מחדש יש להעריך את שוויו ההוגן של הרכוש ולהציב אותו בספרים תוך כדי רישום ירידת ערך, כאשר ביום המעבר הירידה הזו נזקפת לעודפים. בזק דיווחה בדוח השנתי של 2006 על ירידת ערך שנזקפה לעודפים בסך של 1.7 מיליארד שקל, אבל מאחר שגם כך היא היתה ביתרת עודפים מינימלית (ראו תרגיל יתרת העודפים) זה לא היה משמעותי עבורה; היא חילקה דיבידנדים על פי המסלול של הרווחים שנצברו בשנתיים האחרונות.
ירידת הערך הזו דווקא עזרה לה בהמשך – ירידת הערך הזו חסכה לבזק הוצאות פחת שנתיות של 360 מיליון שקל, הוצאות פחת נמוכות יותר מתורגמות לרווח גבוה ולדיבידנד גבוה יותר. בזק דרך האימוץ החשבונאי המוקדם הגדילה רווחיה נטו והגדילה את הדיבידנד השנתי שחולק (בהערכה זהירה) בכ-300 מיליון שקל בשנה.
רווחי רעיוני; דיבידנד אמיתי
לקראת סוף שנת 2009 דיווחה בזק על רווח רעיוני גדול כתוצאה מאיבוד שליטה בחברת הלווין - yes .הרווח חולק בהמשך כדיבידנד.
בזק שהחזיקה ב-49.8% מחברת הלווין yes, איחדה את תוצאות חברת הלווין על רקע אופציה שהיתה ברשותה לרכישת השליטה. ל- yesהיה באותה תקופה גירעון של כמעט 3 מיליארד שקל בהון העצמי והיא הפסידה מדי רבעון 60 מיליון שקל (ממוצע של ארבעת הרבעונים האחרונים) בעיקר בגלל מימון כבד שנלקח לשם השקעות בהקמה ובתשתיות של החברה.
בעקבות החלטה של בית המשפט העליון, שלא לאפשר לבזק לממש את האופציה לרכישת מניות ב-yes, איבדה בזק את השליטה ב- yesובהתאם לתקינה החשבונאית היא הכירה במימוש תיאורטי של אחזקותיה ובמקביל רכישה מחדש. המימוש התיאורטי ביטא רווח של 1.2 מיליארד שקל, רווח שרחוק מלבטא את שוויה הכלכלי של חברת הלווין.
בעקבות ההחלטה של בית המשפט, ציינה בזק שהיא כבר לא שולטת בחברת הלוויין, ובהתאם לכך היא לא צריכה לאחד אותה. המעבר החשבונאי מאיחוד חברת הלוויין לרישומה בספרים במסגרת אחזקה מהותית (הצגה לפי אקוויטי) יצרא לבזק את הרווח האמור וזאת על רקע האימוץ המוקדם של Phase II בתקינה הבינלאומית, שרואה בירידה משליטה מצב בו בעצם נמכרה השליטה בחברה, ובדומה לאקט של מכירה בפועל, יש לרשום רווח או הפסד הון. אלא שלא כמו במכירה בפועל, אין מחיר, אין הרי עסקה, אך יש פתרון - החשבונאות מאפשרת לרשום את רווחי / הפסדי ההון על פי שווייה ההוגן של ההשקעה ביום המעבר. לאחר הרישום התוצאתי עוברת ההשקעה להיות מטופלת לפי גישת השווי המאזני.
הרווח שנוצר בעת השינוי בטיפול החשבונאי – משליטה לאקוויטי, נובע מכך ש-yes, רשומה בספרים של בזק לפי שווי אפסי ומעבר לכך גם ההלוואות בעלים שניתנו לחברת הלווין רשומות הרבה מתחת לסכום המקורי שלהן. חשבון ההשקעה הכולל את ההשקעה בהון ואת ההלוואות בעלים הסתכם רגע לפני המעבר לשיטה חשבונאית אחרת בפחות מ-1 מיליארד שקל. אך ברגע שעוברים לגישת השווי המאזני מפרידים את החוב מההון ומתקבל שהערך הכולל של שני הסעיפים האלו גבוה מהרשום בספרים.
טכנית אולי זה נכון; משפטית אולי אכן אין לבזק שליטה על חברת הלווין. אבל כלל לא ברור שאין לחברה שליטה אפקטיבית על yes. אחרי הכל, בזק מחזיקה ב-49.8% מחברת הלווין והיא בעלת העניין הדומיננטית לעומת כל האחרים; אין עוד בעל עניין שבשיעור האחזקה ובמהות העסקית חזק ממנה ב-yes. כך או אחרת, בפועל, דיווחה החברה על רווח כתוצאה מירידה משליטה בסך של 1.2 מיליארד שקל ומיד חילקה את הסכום הזה (בספטמבר 2009) כדיבידנד לבעלי מניותיה. היה זה הדיבידנד האחרון של קבוצת אייפקס-סבן-ארקין.
אלוביץ רוכש את השליטה
אוקטובר 2009 – קבוצת השליטה אייפקס-סבן-ארקין מימשה בחודשים שעברו 10.8% מהון מניות בזק וזה היה מהלך מקדים למכירת השליטה. הקבוצה דיווחה בחודש זה, על כוונתה למכור 30.4% מהון מניות בזק בתמורה ל-6.5 מיליארד שקל (לפי מחיר של 8 שקלים למניה).
העסקה הושלמה לאחר קבלת כל האישורים הרגולטורים חמישה חודשים מאוחר יותר. הרוכש – שאול אלוביץ' דרך חברת סמייל 012 ששינתה מאז את שמה לבי קומיוניקשיינס (בי קום) שבעצמה נמצאת תחת שליטת אינטרנט זהב (בי קומיוניקשיינס ואינטרנט זהב נסחרות בבורסה בת"א ובוול-סטריט). במקביל לרכישת בזק, נאלץ אלוביץ למכור את פעילות סמייל 012 (תקשורת בינלאומית ואינטרנט) שחפפה עם פעילות בזק בינלאומי ופעילות בזק באינטרנט.
לצורך רכישת השליטה בבזק, אלוביץ' הגדיל את ההלוואות בחברה בי קומיוניקשיינס (בי קום). הדוחות שלה מלמדים שעם הון של מתחת ל-1 מיליארד שקל, היא מחזיקה מאזן של מעל 24 מיליארד שקל. המשמעות היא שבי קום עם הון נמוך מ-1 מיליארד שקל רכשה את השליטה בבזק בתמורה ל-6.5 מיליארד שקל.
בפועל, המינוף בקבוצה גדול יותר - אינטרנט זהב היא בעלת הבית בבי קום (מחזיקה 78% ממנה); לאינטרנט זהב הון עצמי אפסי שממנף מאזן של מעל 25 מיליארד שקל ; ההון נשחק מאז הרכישה, אך גם לפני שנה ושנתיים הוא היה נמוך יחסית להיקף החוב – כ-80 מיליון שקל. המשמעות היא שעם הון נמוך מאוד, רכשו את בזק ב-6.5 מיליארד שקל - מינוף על גבי מינוף גרם לכך שההון העצמי שהושקע היה אפסי יחסית לגובה ההשקעה.
מבנה הפירמידה הזה נוח כאשר רוכשים אחזקה מניבה – ראשית, ניתן לקבל אשראי על גבי אשראי לכל אורך שרשרת החברות ושנית בעת חלוקות דיבידנד ניתן להעלות את הדיבידנד למעלה כך שכל החברות הממנות מקבלות נתח מרווחי החברה למטה שעוזר להם לשרת את החובות הגדולים.
שוב מאיצים את הדיבידנדים
תחת השליטה של שאול אלוביץ', חילקה בזק דיבידנדים בהיקף כולל של 11.8 מיליארד שקל, ועם החלוקות שהיו תחת השליטה של הבעלים הקודמים – קבוצת איפקס-סבן-ארקין, מדובר בחלוקות מצטברות ל-20 מיליארד שקל (בשבע שנים בלבד).
בשלוש השנים האחרונות חילקה בזק את כל רווחיה, וכן חילקה (והתחייבה לחלק) 3 מיליארד שקל דרך הפחתות הון (הרחבה בפרק 10). אלוביץ' דרך הדיבידנדים שחולקו מוריד את המינוף הגבוה, מפחית את החוב שלקח כדי לרכוש את בזק; הוא עשה את זה במהירות – הוא כבר החזיר את רוב ההלוואה.
חלוקות הדיבידנדים בשנים האחרונות הם הרבה מעבר לרווח של בזק (ראו טבלה), הרבה מעבר לתזרים מפעילות שוטפת של בזק, הרבה מעבר לתזרים נטו (פעילות שוטפת והשקעה שהיא חלק אינטגרלי מהפעילות בחברות תקשורת).
שוב מפחיתים את ההון
בזק ביקשה מבית המשפט הפחתת הון נוספת (בהמשך להפחתת הון של 1.8 מיליארד שקל בתחילת 2007 ) של 3 מיליארד שקל. בזק תכננה לחלק את ה-3 מיליארד שקל לבעלי מניותיה בשש מנות (שתי מנות בשנה), כלומר חצי מיליארד שקל מדי חצי שנה.
בזק נסחרה בבורסה רגע לפני ההצהרה על החלוקה בשווי של 23 מיליארד שקל וכאשר היא מתחייבת לחלק 1 מיליארד שקל בשנה הרי שמדובר בתשואה נאה של 4.3% (התשואה עלתה במקביל לירידת מחיר המניה בכ-40%). יתרה מכך, החלוקה המובטחת הזו היא מעבר לרווחים שגם הם מחולקים באופן שוטף ומבטאים תשואה של 8%-10%. מכאן שהתשואה הכוללת, במועד ההכרזה על הפחתת ההון הסתכמה בשיעור מרשים של 12%-14%.
עם זאת, על רקע התחרות בשוק הטלפוניה, ביקר בתחום הסלולארי, צפוי כי הרווחים יתכווצו, ובמקביל צנחה מניית החברה למחיר שמבטא שווי של כ-13 מיליארד שקל.
החלוקות הענקיות משרתות את בעל השליטה – כך הוא יצליח להחזיר חלק מהחובות גם בעלי המניות האחרים נהנים מהדיבידנדים וחלוקות ההון. עם זאת, לנושים לרבות מחזיקי אגרות החוב, המהלך הזה דווקא אמור להפריע – ההון העצמי קטן, הסיכון הפיננסי של החברה גדל.
לכן, צריך במקרים של הפחתות הון (חלוקה שלא מקיימת את מבחן הרווח) את אישורו של בית המשפט בית המשפט שומע את הצדדים ומסתמך על הערכות כלכליות של גורמים חיצונים - תחזית תזרימי המזומנים ויכולת פירעון החוב שמעריכי שווי מנפקים. בפועל, בית המשפט נענה לבקשות להפחתות הון ומקבל את גרסאות מעריכי השווי והכלכלנים מטעמם.
התרחיש הזה היה גם בבזק – חלוקה של 3 מיליארד שקל, יותר ממחצית מהונה של החברה אושרה לטובת בעלי המניות ולרעת הנושים ומחזיקי האג"ח.
מחזיקי אג"ח ניסו לבטל את הפחתות ההון האחרונות. הם ביקשו את בית המשפט לקבוע שהחלוקה פוגעת בחברה. בית המשפט לא קיבל את עמדתם, אך לאחרונה הן שוב פנו לערכאות משפטית.
החלוקה עתידית נמצאת בספרים מרגע ההכרזה. החלוקה הזו היא מחויבות בלתי חוזרת של בזק כלפי בעלי מניותיה ולכן כבר ברבעון הראשון רשמה בזק התחייבות – דיבידנד לבעלי המניות (כהתחייבות שוטפת והתחייבות לזמן ארוך) בהיקף של 2.81 מיליארד שקל (ולא 3 מיליארד שקל בגלל ערך הכסף) ובמקביל רשמה את הפחתת ההון מתחת ל-3 מיליארד שקל.
בחלוקות סטנדרטיות, גם כאלו שהם תחת מדיניות של חלוקת דיבידנד אין מחויבות בלתי חוזרת, הדירקטוריון יכול לשנות את מדיניות הדיבידנדים ומעבר לכך, הדיבידנדים לרוב תלויים בהיקף הרווחים ולכן לא מציגים ביום ההכרזה את כל הדיבידנדים הצפויים בהמשך. כאן זה אחרת – כאן יש סכום, כאן יש מועד, כאן יש התחייבות מוחלטת של החברה.
המחויבות הזו גרמה לכך שההון של החברה מהווה נכון לסוף הרבעון הראשון של 2013 - 18.4% מסך הנכסים של החברה, בעוד שבסוף שנת 2010 עמד ההון עצמי על 5.3 מיליארד שקל והיווה 37.4% מסך הנכסים. בזק נשענת פחות על הון עצמי ויותר על הון זר, היא הרבה יותר ממונפת מבעבר, היא הרבה יותר רגישה מבעבר. אולי זה לא ישנה לפרת המזומנים הזו לייצר תזרימים, אבל עם הון נמוך יותר ועם גזירות רגולטוריות חדשות לצד האצת התחרות בחלק מהשווקים בהן היא פועלת, הרווח והתזרים עלולים להיפגע.
